מעטפת ההולדה : מאמרים
בית > הורות > מאמרים


תוכן העניינים :

 

 

מקומן הטבעי של טעויות

כאשר חושבים על טעויות מנקודת מבט של גדילה טיבעית אפשר בקלות לראות שאנחנו חייבים לטעות ואפילו הרבה מאד פעמים על מנת ללמוד ולהתקדם. התינוק שלנו מראה לנו זאת בדרך הגדילה הטבעית שלו. התינוק הלמד ללכת נופל הרבה מאד פעמים עד שישיג יציבות מלאה. האם הוא מפחד לנסות שוב? האם הטעויות שלו עוצרות אותו? או מייצרות רגשות פחד, אשמה והתייסרות? פעמים רבות תינוקות שנופלים שוב ושוב אינם בוכים כלל כאשר אין בהם את ההתניה שליפול זה מסוכן או לא רצוי.

הטעויות הן אבני הדרך החשובות של הלמידה עצמה. למעשה, ללא התנסויות מוטעות לא מתרחשת למידה אמיתית. למידה שלמה כוללת הרבה מאד טעויות, ולעיתים רבות אלה חוזרות על עצמן שוב ושוב, עד שנראה אותן.

הטעויות שלנו גורמות לנו לעצור, לחוש בעוצמה את מה שלא עובד נכון ואז, להתחיל לחפש את הדרך הנכונה יותר. האם נוכל לראות את ההזדמנות שטמונה בהן? בזמנים אלה אנו יכולים להשיל את מה שלא מתאים יותר. ככל שהטעות כואבת יותר, פוגעת יותר, היא יכולה לצרוב את עצמה בלמידה שניתן להפיק ממנה, משהו שלא ישכח בקלות. אם נוכל לעצור לרגע ולערוך מחדש את עצמנו בהתאם לשיעור שקיבלנו הרי שהשתמשנו במתנה שהטעות שיגרה אלינו!  תובנה חדשה, החלטה או שינוי גישה, אפילו בחצי מעלה יכול לחולל הבדל בהמשך הדרך.  במצב זה אנו לוקחים אחריות על המעשים והתגובות שלנו. איננו מטילים את האשמה להתנהגותנו על מישהו אחר, אלא יכולים לצפות, ללמוד, לשנות ולהתקדם. כאשר אנו עושים זאת יותר ויותר אנו יוצרים התמרה: את האנרגיה שבעבר השקענו ברגשות אשמה או האשמה אנו לוקחים למקום אפקטיבי, יוצרים בתוכנו סביבה יותר נטראלית ובעיקר מקדמים את עצמנו ואת האחרים. 

רגשות האשמה הן אחד מהסימפטומים של סטרס ומצביעים על מצב שבו אין לנו מספיק משאבים להתמודדות.

בזמנים כאלה ישנה הזדמנות להתאמן בהאטת הקצבים...  הרגעה...

לקיחת נשימות עמוקה ועוד האטה..

לקחת את הזמן, לשתות מים, אפשר לשנות מקום, ובעיקר מיקום פנימי וקצב. 

כאשר אנו מאטים את הקצב הרגשי והפיזיולוגי משהו בנקודת ההשקפה שלנו משתנה.

יותר מהתמונה גדולה מגיע אלינו בקשר לסיטואציה ואנו מקבלים פרופורציות אמיתיות יותר.

כשאנו מאוזנים אנו יכולים להביא יותר מהנוכחות של עצמנו ולבחור באופן יותר מודע (1).

יש גם לזכור שכאשר אנו מביטים אל טעויות, הרי שייתכן שחלק גדול ממה שאנו מגדירים כטעויות או כשלונות שלנו נובע ממשהו שאיננו טעות ביסודו – פעמים מדובר בחשיפה לאינפורמציה חלקית בלבד, אנו בתהליך למידה בעצמנו והרבה ממנו מתבסס על תהייה וטעיה. הורות מודעת היא הורות שחשופה לידע חיצוני ותפישות שניתן לאסוף מהספרים אך גם, לא פחות חשוב מכך, להקשבה לקול הפנימי שלנו, לתחושות הבטן האינטואיציה והתהליך החשיבתי המסנן את מה שאנו לא רוצים ממה שאנו מעוניינים בו. ככל שאנו מרחיבים את תפישת העולם שלנו אנו יותר בטוחים בתגובותינו ויכולים להיות מכויילים יותר לגביהן. כפי שכבר הוזכר, אין טעם לצפות מעצמנו להיות רק בשיא של עצמנו וזמנים של שפל נושקים לשיאים של חוזק. בזמנים אלה אנו יכולים להיצמד למטרות הנעלות יותר של ההורות שלנו ולדעת לקבל גם את הפער בין הרצוי למצוי באהבה. כשאנו נותנים לעצמנו מקום לטעות ולקבל את עצמנו נוכל לקבל גם את הטעויות של אחרים.

וגם אז.. יש להניח שרגשות האשמה, ההתייסרות, המעורבות האישית העמוקה לא יעזבו אותנו כל כך מהר, משום שהם מודפסים בעוצמה אצל רובנו, אולם אם אנו מפיקים מתוך הטעות את הלמידה, הרי שלאחר כמה דקות של התייסרות נוכל לעבור לשלב הבא שהוא יותר אסרטיבי באופיו, יכול לראות את כל ההתרחשות עם הפרופורציות האמיתיות יותר, לקחת אחריות לשנות ולהשתנות. כאשר אנו הופכים זאת לדרך חיים ועושים זאת שוב ושוב משך הזמן בו אנו "מבלים" בהתייסרות מתקצר והמרחב הרך שאנו אוספים לעצמנו וליקירנו יכול לגדול. תינוקות וילדים אינם מצפים או רוצים הורים מושלמים. הם זקוקים לכנות שלנו, לכך שנהיה אמיתיים ונוכחים במחציתם. עבורם, תהליך של הלמידה עצמו הנו שלם עם הטעויות, האתגרים והקשיים. 100% מושלמות יכולה להיות אפשרית במקום אחד - בכוונה שלנו לאפשר תהליך מקדם של גדילה.

ולבסוף, אולי יש לאורר אפילו את תפישת היסוד שאנו פועלים על פיה בחברה המערבית והיא שאנו שולטים בכל מה שקורה לנו. האם זה באמת כך? כן, יש לנו שליטה מסויימת אך גם מוגבלת על התרחשויות שקורות סביבנו. ישנם פעמים שאיננו יכולים לשלוט על התפתחות העניינים והלידה מדגימה זאת בעוצמה רבה. בדרך כלל, גם כאשר הלידה היתה מאתגרת אנו עטופים באהבה ובתחושה שהכל היה שלם, והקשיים מתגמדים אל מול המפגש עם התינוק או התינוקת. עם זאת, אם חווית הלידה שלנו היתה קשה במיוחד ובתחושה הותירה מקום לא פתור כדאי לחולל תהליך שמאפשר יותר קבלה, מרפא וסליחה כדי שהחויה העוצמתית תשאיר מקום נוח לדבר החשוב ביותר - ההיקשרות המחודשת עם התינוקת או התינוק לאחר  הלידה. לזכור שאנו לא שולטים על כל התרחשויות חיינו, לקבל ולבקש עזרה הן אבני דרך חשובות של התפתחות אנושית. אלה  דוגמאות להזדמנויות בהן אנו יכולים להפוך להיות הורים מנהיגים, כאשר אנו לומדים להתמיר גם נסיבות חיצוניות ביכולת לבחור גם בתוכן באופן יצירתי שמקדם את מטרותנו. אז אנו מתחילים להתאמן בשליטה פנימית, בלקיחת אחריות על מה שאנו מרגישים, חווים, על הסיבות שמהן אנו פועלים והדרך בה אנו מגיבים. זוהי הורות שפועלת מבפנים החוצה.

 דוגמא קיצונית ומדהימה להורות מנהיגה נמצאת בסרט "החיים יפים". אף שזה סרט קולנוע ואינני בטוחה שמבוסס על סיפור אמיתי, הוא מקור להשראה. אולם גם החיים מלאים בדוגמאות, שלעיתים לא פחות טובות מכל דמיון. בימים האחרונים נתקלתי בסרטון קצר המדגים את העוצמות של בחירה הורית, אתם מוזמנים לצפות בסרט שבקישור להלן. הסרט מדגים את סיפורה של משפחה שלה נולדו תאומים כאשר אחד התאומים מת מוות קליני. האם והאב לקחו את התינוק אליהם ונפרדו ממנו ארוכות.. והפלא שקרה לאחר מכן השאיר גם את הרופאים במחלקת היולדות פעורי פה: http://www.msnbc.msn.com/id/21134540/vp/38989084#38989084

 שתהיה שנה של איסוף ההצלחות הפנימיות והרבה מקום לסליחה בפער שבין הרצוי למה שקיים!

 הערות:

(1) קראו את הספרון CALMS בקשר לזה: CALMS A Guide to Soothing Your Baby Carrie Contey & Debby Takikawa (2007)Hana Peace Works, CA

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



לעמוד הקודם: מרחב של סבלנות לחוסר מושלמות
 

המשוב שלכם חשוב לנו!

נשמח אם תרצו להגיב או לשאול, כתבו לנו גם על נושאים נוספים המעניינים אתכם: