מעטפת ההולדה : מאמרים
בית > הורות > מאמרים

מאמרים בנושא הורות מוקדמת

 

פונטציאל ללא הגבלה

מור נווה 03.07.2009
פונטציאל ללא הגבלה "בני האדם הם ארץ של אפשרויות בלתי מוגבלות"
העשור של שנות התשעים מכונה "העשור של המוח" ופריצות דרך רבות נעשו בתחום של הבנת הפוטנציאל והתפקוד של המוח האנושי. מאמר זה מדגים, על פי ספרו של טוני בוזן, ילד רב מוח, את חלקם של הגילויים אשר פורש בפנינו את היכולת להשתאות בפני מעשה הבריאה הזה, שהוא אנחנו, שהוא ילדנו.
למאמר המלא ...

הורות מהלב - מאמר פתוח

מור נווה נובמבר 2014
אנושיות ראשונית

חבר בא לבקר את אחותו בבית החולים, לאחר שילדה. "אתה חייב לראות את העיניים שלו, בדיוק כמו שלך!" היא סיפרה לאחיה

בהתלהבות.    אבל התינוק ישן..   "כשיפקח אותן אראה.." הוא השיב ועבר לשאול מה שלומה..

 "לא, אתה חייב לראות. את שתי העיניים הענקיות כחולות האלה.. רק ממך הוא לקח אותן"

אבל התינוק ישן..

האם הצעירה החלה לבדוק אם התינוק שרק יצא מן הבטן יסכים להתעורר.. היא דיגדגה את קצות רגליו.. הניעה את גופו.. את ידיו.. כל נסיונותיה לשוא, התינוק עצם עיניים בשלווה.

"הניחי לו" אמר האח.

 ואז, רכן האח אל התינוק ובעדינות ורכות לחש באוזניו: "ברוך הבא לעולם, איש יקר. אתה בוודאי מאד מיוחד אם הגעת לכאן.."

לא עברו שתי שניות וזוג עיניים כחולות ענקיות נפקחו ומבט אל מבט נפגש ברגע שתואר כ"קסם".

"מתוך הכבוד הראוי הוא מוכן לפגוש כל אחד.. " חייך האח לאחותו הצעירה..

 


למאמר המלא ...

הקפיצה באבולוציה

מור נווה נובמבר 2014
קפיצה קוונטית בתוך הנסיון להבין את הילדים החדשים המגיעים.. ואולי כדי לצאת מ"איזור הנוחות המנטלי" שלי כאם ואדם בזמן הזה, שחושב שאני מכירה ומבינה אותם, יודעת מי הם, בתוך הצומת של הזמן הנוכחי אני מנסה להקשיב.. להבין מיהם הילדים המגיעים כעת?

אחד הדברים הברורים הם שהילדים הללו מגיעים אל תוך זמן דרמטי, במובנים רבים נקודת שיא בחייו של המין האנושי. ויש אומרים גם קו של תפר בין העידנים. זמן של קפיצה קוונטית באבולוציה.


למאמר המלא ...

פלאי הברכות

מור נווה ספטמבר 2012

תינוק חדש, כמו שנה חדשה, מזמין אליו את פלאי הברכות: שמחה אהבה, התרוממות רוח. כמובן, גם אתגרים.

זמן מעבר ואת החיבור בין מה שהיה ומה שיהיה.

בשנה החדשה הכל עוצר מלכת לאפשר לנו לחגוג.  ביהדות לאחר החג, ישנם עוד 10 ימים שבהם אנו יכולים להגות בהשלה, בסליחות, והתכווננות לשנה הבאה.

אם היתה לנו המודעות לעצור, לחגוג ולהגות לפני שאנו מקבלים בברכה את פניו של תינוק חדש, היינו יכולים לחזק את פלאי הברכות - האיכויות והמסוגלויות האנושיות, החוסן הבריאותי והנפשי שהוא הפונטציאל של כל תינוק באופן טבעי !

הורים, כבר למן ההתעברות, קיבלו את האפשרות להשפיע על עתיד ילדיהם.  זוהי אפשרות עוצמתית מאד אך עדיין לא מודעת לרוב. הורים מודעים יכולים להפיק ממנה מתנה יקרה לכל המשך החיים.

 


למאמר המלא ...

להבין את חווית העובר והתינוקת

מור נווה יוני 2011
להבין את חווית העובר והתינוקת

מהי החוויה של להיות עובר? של התינוקת שרק נולדה? במה היא שונה מהחויה שלנו כבוגרים? אנו לא רגילים לייחס לתינוקות ועוברים מודעות פעילה. איננו נוטים להאמין שהם "מבינים" או שהם "באמת מרגישים", או שאנו באמת יכולים ליצור איתם קשר. אולם, האמת היא שכל אלה נכונים. עוברים ותינוקות מבינים, מעבדים מידע באופן אינטלגנטי, גם אם בדרך שהיא שונה מהדרך שבה אנו רגילים לעבד את המציאות. תינוקות, כבר למן אמצע ההריון מגיבים למגע, לצלילים, למוזיקה ולקולה של האם, מגיבים לטעם ולתחושות. המודעות שלהם קיימת בלי קשר להתפתחות המוחות, ונוכחת בסביבת האם כבר מרגע ההתעברות. המוחות הם חלק מהטכנולוגיה שבעזרתה המודעות הזו מגיעה לתפקד בעולם. מסתבר, כי ההתפתחות הנויירולוגית (של המוח) של עוברים ותינוקות יכולה להסביר לנו לא מעט אודות מצבי התודעה המיוחדים להם, על הדרך שלהם לתקשר, לעבד מידע ולרמוז לנו על מה שהם זקוקים לו ביותר בשלבי ההתפתחות הראשוניים.


למאמר המלא ...

האוצרות השקטים: אמונה

מור נווה אפריל 2011
חלק ראשון

בזמן ההריון ובמהלך הלידה אנו כבר מפתחים את אמונות היסוד שלנו כבני אדם. אנו סופגים את אמונות היסוד הללו מהורינו בזמן שאנו פתוחים לחלוטין להחתמה, וזו ממשיכה גם אל השנים הראשונות ושנות הילדות. האמונות שלנו הופכות להיות הבסיסים דרכם אנו מארגנים את המציאות. קוי האופי שלנו מעוצבים על ידם והופכים להיות המקור לצמיחה ושגשוג במהלך כל החיים ולעיתים המקור לקושי ואתגר.  זה תלוי כמובן בתוכן ובמהות של אמונות היסוד הללו. כל אחד מאמין במשהו, למעשה בקשת של דברים לגבי עצמו וסביבתו, זו לא שאלה רק של דת. מערכת האמונות איננה דבר מקובע והיא משתנה ככל שאנו גדלים. באופן מודע ניתן לעדכן אותה ולהפוך אותה למקור לשלווה פנימית גדולה יותר. כאשר אמונותנו בקשר לעצמנו ולעולם חיוביות הן יכולות לאפשר לנו לחוות את עין הסערה במצבים מאתגרים.

כבוגרים ובמיוחד כאשר אנו הופכים להורים אנו יכולים לערוך תהליך החקירה לגבי אמונות היסוד שלנו ותקפותם. בהורות אנו מקבלים גם את המתנה המופלאה של היכולת להתפתח מעבר לתחום הצר בו אנו רואים את עצמנו בדרך כלל. ילדנו מספקים לנו הזדמנויות אינסופ לקבל שיקוף ומראה באשר לאמונות המעצבות את כל הוויתנו. 


למאמר המלא ...

עין הסערה

אסטרולוגיה, הורים וילדים

קרני צור אוקטובר 2010

לפעמים היינו רוצים שילדינו יגיעו אלינו עם ספר קטן של הוראות הפעלה, ואז הכל היה פשוט יותר. מה הדרך הטובה ביותר לגשת אל הילד? מה יהיה הדבר הנכון לעשות שמצד אחד מהווה עבורו חינוך טוב ובונה, אשר מספק לו ערכים טובים ובריאים, ומצד שני מאפשר לשמר את ייחודיותו? אף שבאמת כל אחד מאיתנו הוא יחיד ומיוחד, היכן זה בא לידי בטוי בדרך שאנו הורים את ילדנו? כהורים אנו רוצים לעשות את המיטב, אבל... למה הם לא מגיעים עם הוראות הפעלה??

אז האמת שכל ילד, תינוק, אדם, כן מגיע עם הוראות הפעלה, או לפחות רמזים.. ההוראות האלה פרוסות לפנינו באורות בוהקים בשמיים ברגע הלידה של הילד/ילדה שלנו ויכולים לסייע רבות בדרך שבה אנו מבינים, מכילים ונותנים מקום לייחודיות של כל ילד. האם אנו עושים בהם שימוש?


למאמר המלא ...

ערפילית הלהבה - רחם של כוכבים

הורות מודעת, לא מושלמת

מור נווה ספטמבר 2010
מרחבים של למידה, טעויות וכשלונות פעם שאלו את אדיסון, ממציא נורת החשמל, איך הוא מרגיש עם 4999 הכישלונות שחווה בתהליך ההמצאה של נורת החשמל. אדיסון ענה שהוא לא חווה 4999 כישלונות אלא דווקא 4999 הצלחות כאשר בכל נסיון ונסיון הבין יותר ויותר איך לא לייצר את נורת החשמל. בפעם ה- 5000 הוא פשוט יישם את כל הלמידה שלו.

נשמע פשוט ונכון לפי אדיסון, אך אולי לא כל כך פשוט אצלנו.. מישהי שהכרתי ציינה פעם כש"כאשר נולדת אם נולדת איתה גם עננת רגשות האשמה" שיוצרת סערה רגשית פנימית סביב טעויות, קשיים והתמודדויות, בנוסף לכל מה שיש להתמודד איתו. פעמים רבות רגשות אלה נותרים חבויים בלבבותיהן של אימהות ואינן יוצאים להתארוור באור. ואולי ייתכן שהעננה לא חדשה כלל וכלל, חשבתי לעצמי, אולי היא שם כבר הרבה מאד דורות, שכן לעיתים נדמה שרגשות האשמה עתיקים כשושלת הדורות האימהית. מאמר זה מנסה לאוורר את התפישה האימהית וההורית שלנו אודות טעויות, שגיאות וכישלונות ולהציע נקודת מבט שונה על תהליך הלמידה שלנו כהורים, ועל למידה טבעית. הרעיון שכדאי להמנע מטעויות ככל האפשר וכי כשלונות ושגיאות הן דבר שיש להתבייש בו, להסתירו אפילו מעצמנו או לחוש אשמים או מדוכאים בגללו רווחת אצלנו לא רק בתור הורים, היא פשוט מתעצמת מאד בזמן זה. כאשר אנו מבינים כי האחריות ההורית שלנו כבר מתחילה ברגע הראשון לחיים (ראו המאמר הורות מאד מאד מוקדמת) זה יכול להיות מקור לדאגה נוספת: "זה באמת מתחיל כבר בהריון?" - גם כאן מאמר שפותח תפישה חדשה ומציע כלים פשוטים להתחיל איתם.

 


למאמר המלא ...

Credit: DAVID GROSSMAN / SCIENCE PHOTO LIBRARY

הורות מאד מאד מוקדמת

מור נווה אוגוסט 2010
פעימת הלב אשר מתחילה ביום ה- 21 להריון, מופיעה לפתע, כמו מאין, לפני שיש לב. פה פם, פה פם, קבוצת התאים המיועדת להפוך ללב מתחילה לפעום. עדיין אין שרירים, אין שסתומים ובוודאי שעדיין לא חלוקה לחדרים. למעשה איבר הלב לא קיים בכלל, ועם זאת התפקוד של הלב מתחיל. זהו עיקרון חוזר ונשנה גם בהתפתחויות של איברים ומערכות נוספות. התפקוד מקדים את האיבר המוגמר.. ומה לגבי פעימת הלב ההורית? נדמה שאף היא מתחילה ממש בתחילת הווצרות החיים. לא סיפרו לנו על כך אולם ההורות עובדת באופן דומה-  מהרגע בו האם נכנסת להריון, הזוג מתחיל לתפקד כהורים, זוהי ההורות המוקדמת והראשונית ביותר.  איך לחשוב על הורות כל כך מוקדמת? 
למאמר המלא ...

Credit: SAMUEL ASHFIELD / SCIENCE PHOTO LIBRARY

"הוא בא לשחק איתך.."

מור נווה מאי, 2015
 

אני בת שמונה.. באתי לשמור ביביסיטר על הילדים של השכנה. בדיוק נולד תינוק חדש והאם עדיין מנסה להתארגן עם עוד שני ילדים קטנים סביבה. אין שקט בבית. אנדרלמוסיה. לא, דווקא לא הריצפה, הכביסה או הכלים.. הכל די מסודר סביב. האם חלצה שד שמניק את האדם הזעיר המחובר אליה, ומנסה לנהל עוד 30 עניינים מסביב. היא יפה מתמיד, אך פניה מוטרדות.

תחושה של טורנדו מלווה אותי. היא לא נמצאת שם ממש.. היא לא שמחה,  ושום דבר לא שקט מסביב. אני רואה שקשה לה ממש. אפילו יופיה איננו מסוכך על רגשות מבולבלים בתוכה. היא קוראת לי לעזור לה ואני מגיעה על מנת להיות עם בן השנתיים ובת הארבע. התינוק בוכה.. אינני יודעת מה קרה לפני כן.

אנו יוצאים החוצה לחדר המדרגות ויושבים על המדרגות לרגע. אני נושמת.. הילדים שקטים. הם פשוט יושבים לידי. משהו כבד בליבם הצעיר ואני מנסה למצא דרך לדבר איתם.. אני מרגישה אותם.  קשה להם. אינני זוכרת מה עשינו בסוף..לאן הלכנו לשחק, מה קרה בהמשך. נחרטו בליבי ים התחושות הכבדות, משהו לא רגוע וחסר מנוחה..

 


למאמר המלא ...