מעטפת ההולדה : מאמרים : מאמרים בנושא לידה |מעטפת ההולדה
בית > הכנה ללידה > מאמרים


תוכן העניינים :

 

 

אמונות שהחלו בלידה

 

אמונות שהחלו בלידה

העבודה הקלינית עם תינוקות מראה שאמונות הן יותר מסתם מחשבות. אמונות מחלחלות, משפיעות והופכות להיות מצבי תודעה ומצבי הוויה ברמות שונות, מתגלמות ובאות לידי בטוי במבנה גוף, תנוחות, תהליכים פיזיולוגיים ותנועה. אמונות גם מופיעות כמקומות אליהם אנו ממקדים את תשומת הלב, כוונות העשייה שלנו ואף את הטונים הרגשיים שלנו. הם הופכות לחלק פנימי מדרךך ההוויה והעשיה שלנו בעולם. מעבר לכך, הסיפורים המרפאים מדגימים לנו עד כמה יחסית בקלות ניתנות לשינוי אמונות אשר נקלעו אליהם אלמנטים שאינם טבעיים לאנושיותנו.

 

הנה שני סיפורי מקרה עליהם מספרת דר' מקרת'י, המתמחה בטיפול בפסיכולוגיה פרהנטלית, שמדגימים כיצד אמונות ראשונות החלו להפעיל דפוס מאז הלידה וכיצד נפתרו יחסית בקלות כאשר טופלו בתחילת החיים:

שרה, אימו של דן, הגיעה לפגוש את דר' מקרתי כשהיה בן שלוש. לדן היה קשה מאד להיפרד והוא נהג לבכות מאד ולהכנס להתקפי זעם כאשר היא השאירה אותו במשפחתון. בכעס אמר לה שהוא יודע שהיא לא תחזור. האם לא הבינה מדוע לבנה היתה תגובה כל כך קשה לפרידה.

שרה היתה  מיילדת והתוודעה באחד מקורסי המיילדות גם לתפישה של תינוקות כמודעים ורגישים מאד בתחילת החיים. היא החליטה לדבר עם דן על הלידה שלו ועל כך שהיה לו קשה בתחילת החיים. היא דיברה איתו על כך שהם נפרדו מיד לאחר הלידה משום שהיו לו קשיי נשימה והוא היה בתינוקיה וקיבל חמצן במשך כמה שעות. בשיחה הזו הביעה את צערה על כךך שהיו צריכים להיפרד וזה בטח הפחיד אותו.מאוחר יותר סיפרה שברגע שהביעה את צערה על מה שחווה הוא אמר: "כן, לא אהבתי את זה!  חשבתי שאת לא תחזרי. לא ידעתי אם תחזרי שוב.."

שרה מאד הופתעה מהתגובה אך המשיכה ואמרה לדן שיכול להיות שזה מה שהוא מרגיש כאשר היא משאירה אותו במשפחתון, שהוא לא בטוח שהיא תחזור.  שרה אמרה שרק על ידי השיחה הזו היא הרגישה הקלה בתחושתו של דן. היתה הקלה בכך שיכל  לומר: "כן, זה מה שאני מרגיש" אפילו שלא היו לו את המילים לכך קודם. דן נראה שמח בזה שהכירו בקושי שחווה, בזה שחש את הקושי, הכאב והפחד. לאחר מכן השתנתה כל הדרך בה נפרד מאימו. האם המשיכה לומר לו שהיא תמיד תחזור. היא אמרה זה כל מה שהוא היה צריך לשמוע.

 

הסיפור השני הוא סיפורו של ילד בן שש, ג'ון. גם הוא מופיע כאן בשמות לא אמיתיים:

בסמינר שהציגה בו דר' מקרתי את תפישות הפסיכולוגיה הפרהנטלית והפרינטלית ואת האפקט המרפא המיוחד שלה, ניגשו אליה כמה הורים. אחת מהן הביעה צורך דחוף בעזרה, ושאר ההורים הנהנו בהסכמה לכך שהמקרה דחוף. מקרת'י נפגשה עם האם ביום שלמחרת. לא היה צורך בנוכחות הילד משום שמקרת'י טיפלה בדרך של פסיכולוגיה אנרגטית.

האם החלה לספר שבנה מאד קטן ורזה לגילו. הוא בן שש אך נראה כבן ארבע. ג'ון  הביע הרבה מאד מתח, פחד וחוסר בטחון מכל הנושא של אוכל. היא ניסתה לטפל בכל הדרכים האפשריות המקובלות אך דבר לא הועיל. ג'ון  לא רצה לבקר בבתים של חברים ואפילו לא בבית הספר מהחשש שיציעו לו לאכל. הוא מעולם לא ביקש לאכול ואכל רק ארבעה מזונות. החיים היו כרוכים במאבק מתמיד סביב האוכל. במהלך הטיפול דר' מקרת'י גילתה שאוכל היווה עניין במשפחה, ובעיקר אצל הסב, שהשפיע גם על בנותיו, ואחת מהן היא אימו של ג'ון. אולם הטיפול העלה שזו לא היתה הנקודה שהשפיעה על ג'ון. לאחר מכן בהמשך הטיפול התגלה כי האם, אשר העלתה משקל רב מאד בהריון הזה, ממש לפני הלידה, כשהרופא היה לידה אמרה לו: "אל תתן לי לאכול יותר שום דבר! העלתי במשקל בהריון הזה מעל ומעבר! אני לא רוצה לאכול יותר כלום!". המילים שנאמרו מאימו של ג'ון ברגעים הקרטיים של הלידה נצרבו ונלקחו כאילו נאמרו לו. 

 לאחר הטיפול, ביום שלמחרת, פגשה מקרת'י קרוב משפחה של האם. הוא ביקש למסור לה מסר: המסר היה שקרה נס. בפעם הראשונה בחייו ג'ון ניגש לאימו ואמר לה שהוא רעב..

מאמר זה לוקח אותנו בצעדי ענק להבין את העוצמה והרגישות של תינוקות ועוברים, גם ממש בתחילת דרכם. מעבר לכך, האפשרות למרפא, ובעיקר בתחילת הדרך, כאשר ילדים ותינוקות עדיין מאד גמישים ורכים לעיצוב היא אפשרית. היא אפשרית בכל שלב, אך כשהעדכון נערך ממש בתחילת הדרך הדפוסים עוד גמישים להשתנות ופחות מקובעים.

בקרוב! מעטפת ההולדה מציעה טיפול באימהות, תינוקות ומשפחות, בזמן ההריון ולאחר הלידה. לפרטים כתבו לנו למייל:

holada9@gmail.com

 



קראו בהמשך: סימוכין
 
לעמוד הקודם: אמונות מהרחם ומהלידה