מעטפת ההולדה : מאמרים : מאמרים בנושא לידה |מעטפת ההולדה
בית > הכנה ללידה > מאמרים


 

נקודת ההשקפה הבקטריאלית

בזמן הלידה התינוקת נקיה מחיידקים, היא נולדת סטרילית. שעה לאחר מכן ישנם מליונים של חיידקים שעוטפים את הרקמות הריריות שלה. להוולד משמעותו להכנס לעולם של מיקרובים. השאלה היא אילו חיידקים יהיו ראשונים להתיישב בגוף התינוקת. בקטריולוגים יודעים שהחיידקים שינצחו הם שיהיו שליטי הטריטוריה. סביבת חיידקי האם הנה כבר מוכרת וידידותית לרכה הנולדת משום שלשתיהן אותם נוגדנים. במילים אחרות, מנקודת המבט הבקטרילית – התינוקת שרק נולדה צריכה בדחיפות להיות קרובה לאדם אחד – אמא. כמובן, שתיית הקולוסטרום מוסיף חיזוק נוסף לפלורה של המעיים, החיידקים ה"טובים" המסייעים בפעולת העיכול. ללא ספק השעות הראשונות לאחר הלידה הנן קריטיות מבחינה זו ובעלת השלכות ארוכות טווח. חיידקי המיעיים יכולים להיות מוצגים כאספקט של האישיות שלנו ואינם ניתנים לשינוי בקלות בשלבי החיים המאוחרים יותר.

נשימות, פעימות לב וויסות חום

החוקרים נילס וג'יל ברגמן מדרום אפריקה ערכו מחקרים רבים סביב נושא ההיקשרות ומסדו במרכז הלידה שלהם את השיטה של KMC – KANGAROO MOTHER CARE. אימהות ותינוקות אינם מופרדים מרגע הלידה והלאה אלא מעודדים ליצור את מערכת היחסים העדינה והראשונית כל כך בינהם לאחר הלידה, כאשר הם נולדו לאחר 9 חודשי הריון מלא או טרם עת. גם פגים במרכז הלידה של דר' ברגמן אינם מופרדים מאימם ורובם של הטיפולים ניתנים להם על גופה של האם. דר' ברגמן ממחיש כיצד הנתונים של נשימות, פעימות לב התינוק והיכולת שלו לווסת חום הנה במגמה מאוזנת כאשר הוא נמצא יחד עם אמו וכיצד כל המשתנים הללו מאבדים סנכרון ואיזון וחווים עליות וירידות דרסטיות כאשר תינוקות מופרדים מאימם, שוכבים בעריסה או אינקובטור הרחק ממנה.

חבל הטבור השליה והדם הטבורי

השיליה, חבל הטבור והדם הטבורי בתוכם הנם חלק מגוף התינוקת, לא של האם.
עירוי נורמלי של דם מהשיליה לתינוק עומד על בערך 100 מ"ל. בעת הלידה, כשהתינוקת עוברת דרך האגן מידה מסויימת של דם – כ- 66 מ"ל, חודרת בחזרה לתוך השיליה, וכך השיליה הופכת גדושה לגמרי בעת שהתינוקת מגיח. הגודש מסייע לשיליה להוותר מחוברת לדופן הרחמי בה בעת שהרחם משנה צורה בעקבות ההתרוקנות שלו, במהלך יציאת התינוקת.
תינוקות זקוקים לנפח הולם של דם על מנת לנקות את הנוזלים בריאות לאחר הלידה. לפגים המצוקה הנשימתית עוד יותר גבוהה, קשה לגופם יותר לווסת חום ויש להם סיכוי גבוה יותר לזיהום, כל אלה עוד יותר נגרמים או מואצים כאשר חבל הטבור נחתך לפני שישנו מעבר מספק של דם מהשיליה לגוף התינוקת, מה שמוביל לכמות דם נמוכה, פחות כדוריות יכולות לשאת את החמצן. אחרי שהתינוקת יוצאת מגוף האם הדם מתחיל לחזור אליו מהשיליה.

כאשר התינוקת עוזבת את האגן והלחץ מכלי הדם שבחבל הטבור משתחרר, מנה גדושה וחמימה של דם, מאוזנת מבחינת PH ושיעור חמצן גבוה, נדחפת דרך המעברים של מחזור הדם העוברי לתוך ריאותיה. מנה זו מקבלים הנימים המכווצים המקיפים את נאדיות הריאה ואלה מתרחבים, מושכים את הנאדיות להפתח ומשאירים אותם זקופות. זה מפחית את המאמץ שהתינוק צריך להפעיל על מנת לנשום ולהרחיב את הנאדיות בעצמו. מכוון שהנימים מרחיבים את הלחץ האוסמוטי בתוך הנאדיות הנאדיות הזקופות מסדירות את הנוזלים שעוברים מתוך הנדיות אל הנימים. ישנם חוקרים המאמינים שהתרחבות הנאדיות מתחילה עוד לפני שהתינוק נולד ולכן תינוקות לעיתים יוצאים עם ראש ורוד ומשמיעים קולות לפני שהם נולדים. מדובר ב-45 מ"ל שאמורים להרחיב את נימי הריאה באופן מלא.

50% מהדם עובר מהשליה לתינוק בתוך שתי דקות בערך לאחר הלידה ו- 100% מהדם עובר במהלך כ- 5 הדקות הראשונות. בנוסף להרחבת נימי הריאה דם נוסף מגיע גם למעיים ולכליות, לשני איברים אלו ישנה דרישה לדם מכוון שהם מתחילים לעכל ולסנן את הנוזלים מהגוף. ככל שחוזר יותר דם הוא ממלא גם את הכבד ואיברים נוספים אך כשאין מספיק דם הגוף קודם כל שולח את הדם למה שיאפשר לתינוק לשרוד חי – לב ריאות ומוח.
אם חבל הטבור נשאר מחובר לאם לתינוקת יוותר הרבה יותר דם בגופה, ותינוקות אשר נשארים מחוברים לחבל הטבור לאחר הלידה מתחילים לנשום יותר בהדרגה מאשר תינוקות אשר חבל הטבור שלהם הודק מייד.
אז כדקה לאחר הלידה, כאשר רמות החמצן מתחילות להתגבר העורק הטבורי, אשר לוקח דם לא מחומצן מהתינוק לשיליה מתחיל להסגר, תחילה בצד הקרוב ביותר לשיליה. בכל פעם שלאם יש ציר, דם מגיע לתינוק. הוריד נשאר פתוח (וגודלו כפול מגודל העורק) ולכן אם יותר מדי דם מגיע לתינוק, היתר יכולה לחזור חזרה דרך הוריד הפתוח אל השיליה.(התינוקות מנסים לשמור על יציבות לחצים פנימית). הסגירה הפיזולוגית האמיתית של חבל הטבור מתרחשת בין שעה וחצי לשלוש שעות לאחר הלידה. זה חופף לויסות נחשול הורמון האוקסיטוצין אצל האם והתינוקת.

קראו בהמשך: משמעות הניתוק מוקדם של חבל הטבור
 
לעמוד הקודם: רגעים מקודשים של היקשרות והחתמה – חלק שני: הסקירה הפיזיולוגית