מעטפת ההולדה : מאמרים : מאמרים בנושא ההריון | מעטפת ההולדה
בית > הריון > מאמרים


 

תואם

אולי אין עוד זמן כזה בחיים שיש לנו רוח גבית מהטבע- בריאה, מהדבר שיצר את כל הדבר הגאוני – חיים אנושיים כפי שהוא נוכח בזמן ההריון והלידה.

איך הטבע , הבריאה (כל אחד יקרא לזה בשם שיבחר..) מסייע לנו להצליח בהריון ולידה? מה הנדרש ביותר כדי ש"הצלחה" תהיה חלק מהתהליך?

זה פשוט יפיפה לראות איך העקרונות הנמצאים ברמה הנפשית – רוחנית נמצאים בתואם עם הרמה הפיזיולוגית – הטבע - בריאה הניחה שם את הכל.

את העדויות למושג ה"אהבה" ניתן לראות בתוך התשתיות הפיזיולוגית מתחילת ההריון.

הורמון האוקסיטוצין, הורמון האהבה, נמצא במגמה של הפרשה מוגברת ככל שההריון מתקדם. הורמון האהבה שכבר כתבתי רבות אודותיו יש את היכולת להשפיע על תחושות אינטימיות, קשר עמוק, תואם רגשי ותחושת האהבה, כפי שאנו חווים אותם למשל לאחר קיום יחסי מין (אז מופרש אצל הגבר והאשה), אך גם בתוך סיטואציות שבהן אינטימיות, תחושת בטחון וחמימות – ארוחת ערב משפחתית (כשהיא נעימה ), בתוך מערכות היחסים הקרובות והאוהבות שלנו.

פרט לאוקסיטוצין אנו רואים גם ברמה של התפתחות המוחות שבזמן ההריון האונה הימנית, ובה המוח הלימבי, הרגשי, היא זו הלוקחת את צעד ההתפתחות הראשון. אנו מגיעים לעולם עם התשתיות לרישום רגשות ראשוניים ואהבה.. (אך שלא נחשוב שרק אהבה.. בלוטות מרכזיות של הזיכרון והלמידה נמצאות במעמקי המוח הלימבי – זה כאילו שאת המיטב של האונה השמאלית הבריאה הניחה בליבת האונה הימנית J). האהבה, כאשר היא נוכחת – מביאה את כל ההתפתחות למיטבה.

ומה קורה לנו כאימהות הרות בזמן הדומיננטיות המתגברת של האונה הימנית? פחות מילים, יותר תחושות, הטון משתנה, הקצב משתנה, האונה המתפקדת בדומיננטיות במוח עוברת להיות הימנית, לא השמאלית. בדרך כלל בתרבות שלנו השמאלית מובילה בדומיננטיות רבה. רבה מדי, אומר מבלי לפתוח מדוע..

כמו אצל התינוק, גם אצל האם האונה הימנית מתחילה להיות יותר פעילה בתחילת הדרך. האפקט של זה נראה כמו ריחוף-משהו,יותר קל להתחבר לתחושות מאשר למילים, הזכרון שלנו מראה סימני חולשה, ואנו לא זוכרות את הפרטים הקטנים..  לא תמיד. יותר צורך  בלהיות, פחות לעשות. ההגדרות המוצקות שלנו לאט לאט מטשטשות.. הגדרת הזהות שלנו יכולה גם היא להיטשטש. אם זה לא מלחיץ אותנו זו יכולה להיות תחושה די נעימה. צריך להיכנע לה קצת, להתרכך כדי שתוכל לקרות במיטבה. הטבע - בריאה מכינה את הגוף והנפש להתרככות, לאימהות.

כל מה שמסביב מצפה שהכל ימשך אותו דבר אבל אנו מרגישות את המשיכה לדברים אחרים מבדרך כלל.

תינוקות

תינוקות יונקים את הקשר איתנו, הוא חלק אינטגרלי ממהותם. הם פורחים ומשגשגים בנוכחות קבלת פנים אוהבת כשהם מגיעים, התחושה שיש כאן הורים שמוכנים לקראתם, שאוהבים אותם, פתוחים אליהם, שמחים ומחכים להגעתם. הם רק שורדים כאשר אין אהבה מקבלת את פניהם, בתקווה שאהבה עוד תגיע בהמשך הדרך.

הם זקוקים לביטחון והידיעה שיש כאן ידיים אוהבות עבורם. זהו צורך עמוק ומהותי. יהפוך להיות חלק ממהותם יום אחד, לכן זהו הדבר המרכזי ביותר, החשוב ביותר עבורם.

תחושת העצמי שלהם מתבססת אז לכל המשך הדרך.

אם נוכל לפגוש אותו באמצע הדרך, להבין את הצרכים הבסיסיים ביותר שלו, נוכל לתרום להצלחה הזו ולתמוך בה.

זה לא מצריך מאיתנו להשתנות, להיות משהו אחר מעצמנו.. כל היופי הוא שמדובר במינונים הקטנים ובהתכווננויות המסויימות על מנת שהצלחה תוכל להיות מעודדת.. הטבע בריאה עוזרת לנו מאד ל"התחמם לאהבה".

"אהבה" היא מעין חומר צח ונקי, חומר גלם מדהים שהבריאה מניחה בכל חיים חדשים. אי אפשר שלא לאהוב תינוקות. ועם זאת, אהבה היא דבר שמתפתח בתוכנו בזמן שלו.. בקצב שלו.

באמת, הלב תמיד עומד בשער הראשון. הלב הוא גם האיבר הראשון להתפתח, וזה בכלל לא מקרי.

ביום העשרים ואחד להריון: פה פם, פה פם, עדיין אין לב, עדיין אין חדרים, רק כמה תאים שמיועדים להיות לב שמתחילים לפעום. וסביב הפעימה נוצר איבר הלב.

הלב מחזיק את הקריטריון הראשון במה שתינוקות וילדים זקוקים מאיתנו. וכפי שזה עובד עם הלב של התינוק, גם הלב ההורי מתפתח בהדרגה.

 

האהבה לרעיון של תינוק, ההתרגשות, יכולה להפעים בתוכנו תחושות כמו פלא והשתאות.

זה נכון, אנו עדיין לא נראים כמו הורים, אין לנו תינוק עדיין ביד (חוץ מאלה שיש איתנו כבר כמה שנים..) לעיתים אפילו לא ממש בהריון שרואים, אבל הלב ההורי כבר מתחיל לפעום בנו. ככל שאנו עושות את זה במודע, מאפשרות מרחב של תחושה, שקט, נקי מדאגות, אנו יוצרות את ההצלחה הראשונה, כי הקשר ביננו לבין התינוק שלנו נשאר נקי.

זה מה שילדים באים ועושים לנו – הם פותחים את הלב שלנו אליהם..

זה הצורך הראשון של תינוקות, של עוברים,זהו העיקרון הראשון להתפתחות הראשונית.

וכמובן – זוהי גולת הכותרת, הדבר הבולט שסביבו אפשר לפתח דרכים של התנהלות, סדרי העדיפויות והחשיבויות שלנו בזמן הזה.

אנו בדרך כלל לא עושים זאת משום שהאפשרויות הללו, והחשיבות לא רשומה בתוך המנטליות שלנו. לא למדנו לעשות זאת, לא מלמדים אותנו בתרבות היום להיות אימהות, הורים.

זה רשום בתוך האינסטיקט האימהי של כל אם, לעיתים גם של האבות, אך האינטסטינקט הזה מקבל גם הרבה אתגרים.

כתוצרים של תרבות של אונה שמאלית, אשר ב- 250 האחרונות עוד יותר התמחתה בחשיבה לינארית, הגיונית, ושמה בצד את מה שקשור בלגיטימציה ועדוד להתפתחות רגשית (בהכללה כמובן) איננו מחזיקים את זה כדבר חשוב או מהותי.  וכאן מתחיל הסיפור השני.. הצד השני של המטבע.

סיפור ההצלחה מקבל תפנית די חדה כאשר אנו מבינים את התרבות שבתוכה אנו גדלים, וגם את העקרונות הלוקחים חלק בהתנהלות והפעולה סביב נשים הרות ויולדות.

המנטליות, הערכים של התרבות הזו שאנו גדושים בהם, סותרת או לא מאפשרת לעקרונות הטבעיים מקום, גם אז יש לנו מה לעשות. ועל כך בחודש הבא!

 

 

 



לעמוד הקודם: ההצלחה מנקודת המבט של הטבע-בריאה
 

המשוב שלכם חשוב לנו!

נשמח אם תרצו להגיב או לשאול, כתבו לנו גם על נושאים נוספים המעניינים אתכם: