מעטפת ההולדה : מאמרים : מאמרים בנושא ההריון | מעטפת ההולדה
בית > הריון > מאמרים

משחק - הקצה המוביל גדילה

משחק הוא מצב טבעי לילדים.. מתרחש בתנועה ועם חושים פתוחים לרווחה לקלוט רשמים. זרימה הרמונית בין פנים לחוץ, בין נתינה וקבלה מאפשרת למידה.. התפתחות מואצת מתרחשת תוך כדי משחק. אצל ילדים, זהו מצב של גילוי, הרפתקאה וריגוש, התאהבות בכל רגע מחדש, עם כל מה שנמצאים לידו.

מכירים את הילדים שלא שומעים אתכם קוראים להם לארוחת הערב?

מור נווה | יולי 2012

תוכן העניינים :

 

המשחק צריך כמה תנאים בסיסיים, וזה מתחיל מהרגע שמשחק באמת יכול להתחיל בו  כבר מזמן גדילתם ברחם. מאמר זה רק מתחיל לגלות את מה שאנחנו לוקחים כמובן מאליו, את המשחק הבריא של ילדנו, שמתחיל ממש בהתחלה.

המשחק איננו רק מצב טבעי, הוא המצב האידאלי ביותר להתפתחותם של ילדנו. אולי המילה "משחק" צריכה להתעדכן - זהו הקצה המוביל והטבעי של התפתחות אנושית. גילויין של מסוגלויות חדשות, יכולות ואפשרויות חדשות. המילה הנרדפת למשחק היא למידה. וכל משחק הוא התגלמותה של למידה.

ברגיל, אין צורך בלעזור ולפתח אותו משחק, הוא קיים שם באופן ספונטני.

סביבת הגירוי חשובה, אך חשובים לא פחות התנאים הבסיסיים להתפתחות המשחק. תנאים שמתחילים להתגבש כבר בזמן הרחם. הראשון הוא תחושת בטחון פנימית, והשני, לב פתוח. מכוון שלבבות צעירים הם רכים ופתוחים מאד לעולם
הכל כבר מתרחש מעצמו, זרימה ספונטנית סקרנית והתרגשות של תגליות. למן השנה הראשונה ישנה התפרצות אל מעבר לגבולות מוכרים.

גם המוח נמצא בהתפרצות של גדילה בשנים הראשונות. אלה הן שנות עיצוב חשובות, משום שמבחינת המוח קיימת החוקיות: IF YOU DONT USE IT YOU LOSE IT. שפע של נויירונים שמחווטים את המוח הצעיר מוכנים להזנה.. מהשנה השניה לחיים זה מורגש בעוצמה רבה. הרבה התנסויות שונות מאפשרות לא לאבד קשרים יקרים, ולכן ההתנסויות, המשחקים, הם בבחינת "פתיחת אופציות" לעתיד.

עקרונות טבעיים

העקרון של בסיס בטוח לפני שגדילה נוספת מתרחשת נכון לכל היצורים החיים, גם הוא חלק מחוקיות טבעית. הנה הדוגמא של הלובסטרים..  ידעתם איך לובסטרים גדלים?

כאשר לובסטרים רוצים לגדול הם צוללים למעמקי האוקיינוס, היכן ששוניות וסלעים גדולים מונחים, והם מתחבאים מתחת להם. רק שם במצב המוגן ביותר, הם משילים את השריון שלהם. אז הם יכולים לאכול ולגדול..

רק כאשר גדלו מספיק הם מגדלים שריון חדש ושוב יוצאים למרחבי הים.

המשחק, שהוא החלק הרענן והמוביל של הגדילה, הנו גם מצב של פגיעות, הקצוות המובילים שלנו תמיד יותר פגיעים.

מי שבאמת רוצה לקחת חלק צריך להשיל את השריון שלו, ולו לזמן שבו הוא רוצה לגדול. תינוקות וילדים עושים זאת באופן טבעי, עבורם הבטחון בעולם הוא עניין וצורך קיומי. והסיכונים ? נפילות, מכות, כאב.. ?  בגמישות גופם ונחישות רוחם אלה נחשבים סיכונים קטנים.. עשרות פעמים הם קמים מחדש,

ואם אנו ההורים הבוגרים, לא ניבהל מדי, נדע להכיל את הכאב שלהם ולנחם אותם, הסיכונים הללו עטופים באהבה, ורק מגדילים את הבטחון שלהם בעולם ובגופם, מגדילים את נחישותם.

אולם מנקודת מבטנו הסיכונים לא תמיד נוחים.. עד כמה אנו כהורים מאפשרים לילדינו משחק טבעי שלעיתים דורש "לקיחת סיכונים" כמו להתלכלך בבוץ, להרטב בגשם, להתגלגל על חוף הים ולמלא את החול בשיער? להכניס לפה משהו שלא נראה כמו אוכל נקי?  או פשוט לקום מהספה כדי לעזור להם לטפס על המדרגות, כשהם גילו אותם בבית של חברים ואחר כך.. לטפס על עצים?

הביולוגיה של המשחק

המשחק הוא מצב ייחודי לבני אדם וליונקים, הוא בנוי בתוך העיצוב שלנו, ונמצא שם ממש מההתחלה. מדע הנויירוביולוגיה מספר לנו שישנן סיבי עצב ייחודיים המוקדשים ליצירתם של משחקים, ואלה מחוברים באופן ישיר לתחושות, לתנועה, לעיבוד מידע, לבלוטת הלמידה (היפוקמפוס) והחשיבה הגבוהה והמפותחת ביותר שלנו. הדחף לשחק אינו דבר שצריך להילמד, הוא מצב טבעי שקיים מההתחלה.

במהלך המשחק מופרש הדופמין, כימיקל שמאיץ תחושת ריגוש והנאה, ומשמן את מערכת ה"סיכוך" הפנימית לתפקד, למשל מאפשר את תיאום הפעולות שלנו בהרמוניה. הדופמין מנצח על רשתות עצביות בהתפתחות ומארגן אותן בכל אזורי המוח.זוהי התפתחות רב מימדית שמחברת את כל המערכות יחד, ומלמדת אותנו כיצד למצא את החדש, ללמוד, להתבונן ולהרגיש בטוח להתנסות.

לילדים שלהם קשיי קשב וריכוז או היפראקטיביות נראה שרמת הדופמין נמוכה יותר, ולכן משחקים אפילו עוד יותר חשובים בריפוי ובמיוחד במניעתם של מצבים אלה.

מכוון שהמוח גמיש, ולא מפסיק להתפתח ולגדול אף פעם, משחק יצירתי, גמיש, שמתרחש מתוך עניין ואהבה, מאיץ את התפתחותנו גם בכל המשך החיים,  אנו באמת מעוצבים לשחק עד יומנו האחרון! 

משחקים עם שריון

האם אנו זוכרים לשחק כילדים? נראה שילדים ותינוקות זקוקים לרוח הילדית, הרעננה גם שלנו..

האם אנו מביאים את הלב הפתוח שלנו למשחק, כאשר ילדנו מבקשים מאיתנו לשחק?..

משחקים מקבלים אופי אחר כאשר שתי הקרקעות של הבטחון (בעצמי) והלב הפתוח מכוסים או נסגרים בשריון.  ואז מקבלים אופי תחרותי, אופי של שדה קרב, שבו המשתתפים פונים זה כנגד זה, אין כבר עניין משותף בהצלחה של כל אחד, וכמובן שחייבים שריון. כמבוגרים אנו מעריכים את המשחקים התחרותיים ופחות בתשומת לב לחשיבות המשחקים הראשונים של הילדות.. עולם המבוגרים והטלויזיה שלנו מלאה בהם, אך לצערנו זה לא באמת מאפשר לנו את הצמיחה יחד.

במשחקי התחרות אי אפשר לחשוף את החלק הפגיע שלנו, ולכן לא מספיק בטוח להשיל את השריון.. להיפך, צריך עוד שריונות וזה רק הופך את התנועה לנוקשה, וסוגר את החלקים היצירתיים והרכים, הקצה המוביל של ההתפתחות.

לנו, זה אולי טבעי וחלק ממה שגדלנו אליו, עבור ילדנו, אולי כדאי לשקול לדחות את משחקי התחרותיות..? באנלוגיה של הלובסטרים זה לא מאפשר לגדול באופן טבעי.

משחקים מסוג שונה שהתפתחו עם הטכנולוגיה אך גם עם תהליך של העצמת האינטלקט שהתרבות המערבית פנתה אליו (לעיתים בנתק מאינטלגציית הלב) הם "משחקי מוח", משחקי מחשב שונים, שכיום ילדים נחשפים אליהם בגילאים כל כך מוקדמים. משחקי המחשב למינהם מפעילים אותם, וגם אותנו, מהראש ומעלה.

חשוב לציין בהקשר זה שסרטוני בייבי מוצארט לתינוקות כבר הוכחו במחקרים כמזיקים להתפתחות המוחית המוקדמת, חשוב לדעת זאת. שנות הגדילה הראשונות הן השנים של הלב, וגם הגירויים והעניין של ילדים יבואו מתוך החיבור לבני אדם אחרים ודרכם אל הסביבה.

אולם השלב המוקדם ביותר של המשחק מתחיל עוד לפני הלידה.. האם דימיינו שמשחקים מתחילים כבר ברחם?



קראו בהמשך: משחקים מהרחם?