מעטפת ההולדה : מאמרים : מאמרים בנושא ההריון | מעטפת ההולדה
בית > הריון > מאמרים


תוכן העניינים :

 

 

לחוות, להבין אך גם חשוב לסנן

כפי שזה קורה ברמה הפיזיולוגית, גם הנפש מתרככת ונפתחת אל האפשרויות החדשות, היא פתוחה לרשמים של הזמן הזה. אנו זקוקות לידע כדי להבין מה קורה. שואלות חברות, נשים הרות סביבנו ואת הצוות הרפואי ומשתפות בחוויותנו. ייתכן שאנו זקוקות ליותר הבנה באשר למה שקורה לנו, להתפתחות שמתרחשת אצל העובר על מנת לראות שמה שקורה בגופנו ונפשנו הוא חלק מהשינוי, טבעי וטוב שהוא קורה.
 
יש לנו צורך לשמוע את החוויות וסיפורי ההריון והלידה של אימהות נוספות כדי להבין את מה שמתרחש. הלא ידוע של ההריון והלידה הם כה גדולים שאנו זקוקות לכל סימוכין ואף לנסיון להבין את רגשותינו ומה עומד לקרות. מכוון שהנפש פתוחה מאד לקלוט אנו יכולות לקחת פנימה גם את חוויותהן של אחרות. כאשר החוויה מחזקת זה מאד מחזק גם אותנו, אולם לא תמיד חוויות אחרות הן מחזקות. ומשום כך ייתכן שנצטרך לבנות בתוכנו מסננת ולתכנת אותה לא להזדהות עם כל חוויה ולדעת לסנן את מה שלא טוב לנו.
 
טוב שיהיה לנו מדף זמין בכל רגע שעליו נוכל להשאיר את מה שאנו לא לוקחות מתוך סיטואציות מסויימות. הכתובת על המדף הזה יכולה להקרא: "לא מקבלת". קראו את התפישה אודות המזונות האנרגטיים במאמר  ארבעת רמות ההזנה.
זכור לי סיפורה של אם שסיפרה לי שבשליש האחרון להריון היא שוחחה עם חברה אשר רק ילדה והחברה סיפרה לה את סיפור לידתה הטרי. הסיפור היה מקסים והלידה התפתחה באופן טבעי אולם בשלב כלשהו החברה סיפרה שבמהלך צירי הלחץ היא צעקה לתינוקת: "נו צאי כבר!" מתוך המצוקה שלה. האם שהקשיבה לסיפור מצאה את עצמה חודשים מעטים לאחר מכן בסיטואציה דומה. אף שבמהלך כל הלידה היא דיברה עם התינוק ועודדה אותו על מאמציו ברגע השיא מצאה את עצמה צועקת את אותו המשפט. לדבריה, לא היתה ערנית מספיק ברגע של הסיפור ומתוך האמפתיה שלה לסנן ולנקוט עמדה לגבי מה היא לא רוצה שיקרה בלידה שלה. היא הצטערה על כך מאד.
זוהי רק דוגמא אחת. המילים שאנו אומרים ליקירנו הקטנים ברגעים הקריטיים בחייהם חשובות מאד. חשוב שהמילים תהינה רכות, אוהבות, מקבלות. חויה ומילים מדפיסים את אמונות היסוד של התינוק הנולד, מחתימים  את דרך בה הם יפגשו גם בעתיד את העולם. אני תוהה מהם המקומות הקטנים שבהן אנו פתוחות לרשמים ומה מהן אנו לוקחות פנימה.
 
כל הריון הוא יחיד ומיוחד כפי שכל אישה ואדם הם יצירה חד פעמית עם טביעת אצבעות ייחודית שלא היתה כמוה עוד. זה חלק מהפלא של המנגנון המסתורי של ההריון, הלידה וחיים אנושיים. גם כל קשר בין אם לתינוק הוא אחד יחיד ומיוחד, ומתחיל להתבסס כבר בתחילת הדרך ממש, בזמן ההריון והמנגנון הפיזיולוגי של הלידה הפעילה מחולל שיא על מנת ליצור את החיבור שיאפשר הדבקה והתכה. התאהבות וקבלה. אפשרי במקום לקחת את חוויות של נשים אחרות להקשיב לשינויים העדינים המתחוללים בתוכנו ולברוא את הקשר עם התינוק בעצמנו, על פי מה שאנו רוצות שיהיה יום אחד בקשר שביננו לבין הילד שלנו.. כצעיר, כאדם בוגר.
השאלה איך להיות בסימפטיה לשינוי של ההריון וכיצד ניתן לפתוח את הקפסולות שאינן אוטומטיות כדי להתכונן לאימהות באמת דורשות מאמר נוסף ואולי סדרת מאמרים. היא דורשת שבט נשי שנפגש 9 חודשים על מנת למצות את הפונטצניאל הזה (סדרת מפגשים שבועית של קורס "נושאות חיים" בתנועה מתכונן לאביב במרכז הארץ..!)
 
עם זאת, הרמז הראשוני והטבעי ביותר מתחיל ביכולת שלנו להאט. ממש להוריד הילוך בכל האספקטים הרגילים של החיים. להאט את קצבי החיים הרגילים ולאפשר למה שקורה ברמה הפיזית, הפיזיולוגית והנפשית להיות בהרמוניה, ללא סתירה זה עם זה. בתוך הקצבים האיטיים יותר, בתוך יותר שקט נוכל לחוש למה אנו זקוקות באמת בתקופה הזו.
 
קראו על האתגר והמתנות של היכולת להאט במאמר ההמשך: להתחמם לאהבה
 
 
 
 


לעמוד הקודם: שינויים פיזולוגיים ונפשיים
 

המשוב שלכם חשוב לנו!

נשמח אם תרצו להגיב או לשאול, כתבו לנו גם על נושאים נוספים המעניינים אתכם: