מעטפת ההולדה : מאמרים : מאמרים בנושא ההריון | מעטפת ההולדה
בית > הריון > מאמרים

שינויים פיזולוגיים ונפשיים

איזה מזל שישנם תשעה חודשים בהם אנו יכולות לגדול ולהסתגל להריון. שהריון הוא דבר שקורה בהדרגה.. לאט לאט, כך זה נראה מבחוץ... ייתכן שנוח לנו להתרפק על המחשבה שההריון לא ישנה אותנו, וגם לא האימהות. הבטן תצמח ולאחר הלידה כבר נשטיח אותה ונהפוך להיות אימהות מאושרות, ומהר מאד נוכל לשוב לשיגרת החיים שהיתה. אולם גם כאן צפויות לנו הפתעות. אפילו שבכל רגע נתון בעולמנו מאות אלפי אימהות מגלות ויודעות שהאמת היא שונה, מדוע עדיין קשה להתכונן לאפשרות הזו לפני רגע הלידה?
ישנה קפסולות שינוי רבות העומדות לרשותנו כבר בזמן ההריון וכהכנה לאימהות. הן משפיעות על הגוף וגם על הנפש. רובן נפתחות באופן אוטומטי אך ישנן שזקוקות לנוכחות שלנו על מנת להפתח.

מור נווה | ינואר 2011

תוכן העניינים :

 

גופה של אישה במהלך ההריון משתנה מקצה לקצה. כמעט כל איבר פנימי משנה את מיקומו על מנת לפנות מקום לעובר המתפתח ברחם. אף הלב, הריאות הצלעות – כל אלה זזים הצידה, רוקדים את מחול השינוי. נפח הדם גדל ב- 50 אחוז והאישה הופכת להיות גדולה יותר ויותר. רצועות מתרככות ועצמות מתגמשות וכל המבנה כולו מעוצב לתת לתינוק מרחב לגדול בו. כלפי חוץ השינוי הוא קטן בתחילתה של הדרך ועד מחצית ההריון אפשר עוד להסתיר את הרמזים אולם במחצית השניה קצב התפיחה גדל אקספוננציאלית והרחם הופך לבית גדול בתוכו חי אדם חדש. ממש חי שם, עם חיים אותנתיים משל עצמו, סופג את העולם מבחוץ והעולם הפנימי של האם, מתחיל להתאמן לחיים מחוץ לרחם. קשוב ומגיב לנעשה סביבו וכלפיו כל העת.
החוקרים של תחום הלידה, ההריון או רפואה בכלל עדים ליופי ולגאוניות המדהימה שבה ניתן לראות כיצד שינויים פיזיולוגיים מחוללים שינויים נפשיים. ישנו קשר עמוק בין הגוף לנפש ולמעשה אלו הם לא רק האיברים הפנימיים, העצמות, הרצועות והדם בהם מתחולל השינוי. השינוי מרחיק לכת ומגיע למוחות האם, מגיע גם לנפשה. "טמטמת הריון" כפי ששמעתי שנקראת התקופה בה מנטלית האישה חווה את השינוי הזה אינה קשורה כלל בטמטום. להיפך, מוחות האם מבשילים לחולל תהליך שבו קפיצה התפתחותית עצומה אפשרית במהלך ולאחר הלידה, בתחילת האימהות. מחקרים גילו שמוח האם גדל לאחר הלידה ואיזורי המוח שקשורים במוטיבציה, מחשבה הגיונית, שיקול דעת ועיבוד רגשות התפתחו מאד ויש לשער שזוהי רק חלק מן התמונה..
  
זה קצת טריקי, המנהג בתרבות שלנו לדבר על חיי האם כאילו הם מתרחשים בנפרד מחיי העובר ועל חיי העובר כאילו הם מתרחשים בנפרד מחיי האם. אוזננו הסתברו לשמוע על חוויות של אימהות בזמן ההריון ועל חוויות של אימהות לאחר הלידה. ייתכן ואוזננו אף הסתברו לשמוע על התפתחותו וגדילתו המופלאה של התינוק ברחם, ואולי אף להבין שבאמת חי שם כבר אדם בתחילת דרכו. אולם עד כמה אנו מבינים את העובדה שהאם והתינוק מהדהדים זה לזה את השינויים המתרחשים בהם. מקיימים בינהם קשר כל העת, גם כאשר הקשר הזה לא נעשה במודע? למשל, באופן מאד מעניין תפקודי האונה הימנית של האם הופכים להיות יותר מורגשים. אני זוכרת שבהריון הראשון שלי אמרתי לבן זוגי: "אינני מצליחה לחשוב מנקודה א' לנקודה ב' באופן לינארי כמו בדרך כלל.. המחשבה פשוט 'מתעגלת' לה.." תחושות ורגשות מתחילים לקבל יותר מקום. ההתפתחות הזו דומה לדרך של העובר והתינוק. האונה הימנית מבין האונות עורכות את הצעד ההתפתחותי הראשון.
 
איזה מזל שיש 9 חודשים מלאים להסתגל לרעיון המשונה שאני מארחת בתוכי חיים נוספים, שאני ממש בית לחיים הללו והמציאות מתחילה להשתנות. מה היא מצריכה? כיצד אני משתנה בה? וכיצד אני מתכוננת לזמן בו אצטרך לקחת גם את תפקידי ההזנה וההגנה האימהיים, יצירת הבית הנכון להתפתחות התינוק, שגופי עושה כעת באופן אוטומטי?


קראו בהמשך: לחוות, להבין אך גם חשוב לסנן